-
המחלקה לאפידמיולוגיה והערכת שירותי הבריאות הפקולטה למדעי הבריאות אוניברסיטת בן גוריון בנגב.
-
מרפאה ראומטולוגית בית החולים ע"ש סורוקה באר שבע.
בעשור האחרון, נבדקה יעילות הפעילות הגופנית כהתערבות, יותר מכל התערבות אחרת, שאינה תרופתית. מחקרים ניסו להעריך את יעילות הפעילות הגופנית כמרכיב יחיד, או כחלק מתוכנית כוללת, בטיפול בחולות
פיברומיאלגיה בהפחתת כאב, שיפור היכולת התפקודית, ושיפור איכות חייהן.
מרבית המחקרים התמקדו ביעילות האימון האירובי בעצימות נמוכה עד מתונה, כמרכיב יחיד, או בהשוואה להתערבויות אחרות של מרכיבי כושר גופני כמו אימוני סבולת
, מתיחות ו
/או התערבות אחרת, כגון: חינוך לבריאות, ניהול אורח-חיים בריא והפחתת לחצים.
יחד עם זאת, ישנה תמיכה לכך, שכל סוג של
פעילות גופנית - הדרגתית ומבוקרת לאורך זמן - עשויה לעזור בשיקום תפקודי של חולות אלו. זאת, ע
"י שיפור של היכולת האירובית, חוזק השרירים, גמישות ושיפור תנגודת השרירים לכאבים והעייפות הנלווים לתסמונת ובעקבות כך, שיפור באיכות חייהן
.
העדר מסגרות קיימות, התואמות את צרכיהן של חולות הפיברומיאלגיה, מונעות מהן פעילות גופנית, מאחר ובמסגרות הקיימות בקהילה, הן אינן יכולות להשתלב, בשל מצבן הבריאותי והגופני.
מטרות המחקר
בנייה והפעלה של תוכנית התערבות, של פעילות גופנית מבוקרת, בקרב חולות
פיברומיאלגיה .
זאת, תוך השוואה בין קבוצת התערבות, של הפעילות הגופנית, לקבוצת התמיכה של חינוך לבריאות
במדדים הבאים:
שכיחות וחומרה של תסמיני הפיברומיאלגיה
תפקוד גופני ואיכות חייהן של החולות
שינוי בשימוש בתרופות ושירותי בריאות.
שיטות המחקר
מחקר התערבות, מבוקר אקראית, בו השתתפו נשים שבעים ושתיים נשים, שאובחנו כחולות פיברומיאלגיה, במרפאה הראומטולוגית בבית החולים ע"ש "סורוקה", עם משך מחלה קצר (עד 5 שנים) , בגילאי 65 - 20 שנים, ללא מחלה אוטו-אימונית, מחלות לב וכלי דם, או הפרעות קצב ושינויים המודינמיים לא תקינים בזמן עמידה ופעילות גופנית.
כלי המחקר כללו:
שאלון
V.A.S להערכת כאב וסימפטומים של התסמונת
שאלון
FIQ להערכת מצב בריאות נוכחי ותפקוד פיזי
הערכת איכות החיים, הקשורה בבריאות, נבדקה ע"י שאלון
SF-36,המיועד להערכת מצב בריאותי
ויכולת תפקודית במחלות ראומטיות.
הרגישות לכאב נבדקה ע"י מישוש באצבע ובדיקה סף הכאב ע"י מכשיר דולורימטר.
ממצאי המחקר
בניתוח הנתונים הבסיסי נמצא, כי הקבוצות היו דומות מאוד, במרבית המאפיינים, בזמן הגיוס למחקר.
בסיום ההתערבות :
נמצאו הבדלים מובהקים בממוצעי הערכת התסמינים, בין קבוצת הפעילות הגופנית לקבוצת הביקורת לה ניתנה תמיכה בלבד. נמצא כי לקבוצת הפעילות הגופנית היה ממוצע ניקוד נמוך יותר (כלומר חומרת התסמינים, בממוצע, היתה קלה יותר ולכן ממוצע הניקוד היה נמוך יותר), בכל התסמינים, בהשוואה לקבוצת התמיכה.
בקבוצת הפעילות הגופנית, נמצאה שכיחות נמוכה של התסמינים, בהשוואה לקבוצת התמיכה.
63.6% מהחולות, בקבוצת הפעילות הגופנית, דיווחו "על ימים שלא חשו כאב", לעומת % 15.2 מהחולות בקבוצת התמיכה.
בקבוצת הפעילות הגופנית, נמצא ניקוד גבוה בממוצע, באופן משמעותי, בכל מדדי הבריאות, לפי שאלון
SF-36 בהשוואה לקבוצת התמיכה, חוץ ממדד תפקוד חברתי.
נמצא הבדל בין הקבוצות בשימוש בשירותי בריאות. בקבוצת הפעילות הגופנית, נמצא ממוצע הפניות נמוך יותר לשירותי בריאות, בהשוואה לקבוצת התמיכה, בשירותים הבאים:
ביקור אצל רופא המשפחה, פניות לנוירולוג, פניות לריאומטולוג, הפניות לטיפולי פיזיותרפיה והפניות
לצילומי רנטגן .
מסקנות
לפעילות גופנית משולבת, בקרב חולות פיברומיאלגיה, ישנה השפעה חיובית בהקלה בחומרת תסמיני המחלה ובשכיחותם.
בדיקת המדדים, הקשורים למצב בריאותי ותפקודי, הראתה שיפור משמעותי בקבוצת הפעילות
גופנית, לעומת קבוצת התמיכה.
ממצאי המחקר תומכים בתועלת הפעלת מסגרת פעילות גופנית מיוחדת, בחולות פיברומיאלגיה,
ומחזקים את חשיבות העלאת המודעות לשימוש בפעילות גופנית, ככלי שיקומי, בטיפול בחולות
פיברומיאלגיה.
